לפני כמה שבועות פורסמה הידיעה שפיליפינים החזירה, לאחר ויכוח של 6 שנים, 1,500 טונות של פסולת בחזרה לקנדה. קנדה שלחה את הפסולת למיחזור בפיליפינים, אך התברר כי מדובר בפסולת ביתית רגילה שלא ניתנת למיחזור. קנדה סירבה לקבל את הפסולת חזרה ו69 מכולות מלאות אשפה נתקעו בנמל בפיליפינים למשך כשש שנים.
מי אחראי על המיחזור?
מדינות מערביות רבות שולחות אשפה למיחזור במדינות מתפתחות ועניות. 50% מפסולת הפלסטיק של ארה"ב מגיעה אל מלזיה, ובנוסף פסולת מבריטניה, אוסטרליה, יפן, צרפת, קנדה, בלגיה, וגרמניה (וכנראה עוד מדינות).
הידיעה הזו גרמה לי לחשוב על המודל הקיים בו פסולת פלסטיק היא בעיה של המדינה. הרי, המדינה היא לא זו שייצרה את מוצרי הפלסטיק, היא גם לא זו שמכרה אותם או הרוויחה עליהם, למה היא זו שצריכה לטפל בו ולשאת בהוצאות? איזה תמריץ יש לבעלי המפעלים וליצרני המוצרים להפסיק את השימוש בפלסטיק אם ברגע שזה יוצא מהמפעל שלהם הם לא נושאים באחריות או בעלויות?
היצרנים משתמשים בפלסטיק למוצרים שונים ולאריזות שונות ואנחנו רוכשים את זה בלית ברירה כמעט. מאוד קשה ללכת לסופר או לקניון ולמצוא סל מוצרים שאינו מכיל אריזה מפלסטיק או ניילון, פשוט כי כנראה שזה הפיתרון הקל והזול עבור היצרנים, ואף אחד לא דורש מהם לקחת אחריות או לשלם על זה. ומי נתקע עם המון פלסטיק בבית? אנחנו, הצרכנים, שמגלגלים את זה אל רשויות המדינה. ומי משלם על המיחזור? אנחנו, הצרכנים, שכספי המיסים שלנו מממנים את הטיפול בפסולת. ובקיצור, הם מרוויחים, אנחנו משלמים, עניי העולם סובלים וכדור הארץ נהרס.
לעצב עולם טוב יותר
כולנו התרגלנו כבר שהבגדים שאנחנו קונים מתבלים מהר יותר מבעבר, שמכשירי החשמל מתוכנתים להתקלקל יום אחרי שהאחריות יצרן מסתיימת ושנעליים מחזיקות בדיוק לעונת אחת.
ולא, זה לא סתם בראש שלכם, כשלמדתי עיצוב טקסטיל בשנקר הסבירו לנו על ההבדלים המכוונים בין איכויות הבדים שהיו מייצרים פעם לבין איכות הבדים שמייצרים היום בתעשייה. ומה עושים עם בגדים ומצעים שפשוט התבלו ואי אפשר להשתמש או להעביר ליד שנייה?
בבתי ספר לעיצוב (למדתי גם בבצלאל (עד 2010) וגם בשנקר (עד 2015)) לא מלמדים אחריות חברתית או סביבתית. לא מתעסקים בסוגיות של אתיקה ומוסר בתהליך העיצוב או הייצור ובטח שלא לאחר השימוש.
למשל, מן הראוי שבמהלך 4 שנות לימודים אינטנסיביים בעיצוב טקסטיל, יעלה נושא הניצול במפעלי ייצור הטקסטיל במזרח- אבל לא, לא עלה. אפילו לא פעם אחת.
דוגמא נוספת, רק אחרי מחאה ומאבק של סטודנטים ופעילים חברתיים ביטלו את "קורס פרוות" בשנקר (ב2014) אבל השאירו את "קורס עור". למרות שבקורס חומרים למדנו שדמוי העור והפרווה היום כל כך איכותיים, מתוחכמים, נעימים ויפים שאין שום סיבה להמשיך להתמש בחומרים מן החי.
התמונה של ים המלח לקוחה מפה: http://arvindpariti.blogspot.com הסקיצה והסריג הם שלי.
עיצוב מעגלי
נייק, יחד עם סטודנטים וסגל של האוניברסיטה לאמנות של לונדון, ובהשראת Global Fashion Agenda יצרו מדריך שנקרא "Circularity: Guiding the Future of Design" . המטרה של המדריך היא ליצור מוצרים שחיים יותר זמן, עם מחשבה על היום שאחרי.
נייק לא עשו את המדריך הזה עבור המעצבים שלהם. זאת אומרת כנראה שגם למעצבים שלהם, אבל המדריך הזה נפרש על גבי אתר שלם וייעודי לזה, וניתן להורדה כ-PDF, במטרה לספק למעצבים ולמפתחי מוצרים שפה משותפת של מעגליות.
זו דוגמא נהדרת ליצירת ערך משותף, כחלק מאסטרטגיה עסקית- חברתית- סביבתית של נייק. לא מדובר בפעילות שמנותקת מהעשייה העסקית שלהם, אלא אסטרטגיה חברתית-סביבתית שמוטמעת בתוך האסטרטגיה העסקית-כלכלית. בדרך הזו, נייק מוסיפים ערך לחברה שלהם, גם חברתי וגם כלכלי, וממצבים את עצמם, גם בתחום הזה, כאוטוריטה.
מדובר במדריך סופר כנה, מפורט ועשיר, שניכר כי הושקעו בו המון שעות של מחקר, פיתוח מתודות, כתיבה, עריכה, עיצוב, צילום ועוד ועוד. וכמו כל דבר של נייק - הוא עשוי פשוט טוב, יפה, ברור ואיכותי.
המדריך מורכב מ- 10 פרקים : בחירת חומרי הגלם, מחזור המוצר (חשיבה על היום שאחרי), צמצום פסולת, התפרקות ופירוק, כימיה ירוקה , שיפוץ, ורסטליות של המוצר, עמידות, אריזות מעגליות ואף פרק שלם מוקדש למודלים עסקיים חדשים מתוך ההבנה שלהם שהאסטרטגיה הזו צריכה להיות מגובה במודלים עסקיים. מדהים, כבר אמרתי?
כל פרק מתחיל בסרטון קצר, לאחריו יש שאלות מנחות לחשיבה ומענה לפני או במהלך פיתוח ועיצוב המוצר, לצד מקרי בוחן אמיתיים של חברות מוכרות (Eileen Fisher ,Levis, FashNerd ועוד) ולבסוף הצעות להשראה. מושלם.
התובנות שלי:
1. הנושא של קיימות ועיצוב ותכנון מעגלי חייבים להיכנס לתכניות הלימודים במקצועות העיצוב. וכן, גם הנושא של אחריות חברתית - מי מייצר את חומרי הגלם ובאיזה תנאים? חייבים ללמד סטודנטים לשאול את השאלות האלה.
3. מעצבים ומתכננים חייבים להרכיב משקפיים נוספות, ללמוד לשאול שאלות, ולהכניס שיקולים חברתיים וסביבתיים לתוך קבלת ההחלטות העיצוביות-תכנוניות שלהם. חייבים.
קיימות כמנוע לצמיחה עסקית
אתם רוצים להטמיע את עקרונות הקיימות בארגון ולהוביל שינוי אמיתי, אנחנו כאן כדי לקחת אתכם צעד קדימה וליצור יחד איתכם אימפקט משמעותי בעולם. עם נסיון של מעל ל-10 שנים בתחום הקיימות והאימפקט, אנחנו מציעים ייעוץ וליווי בתחום ה-ESG, הקיימות והאימפקט לצד קורסים והדרכות לארגונים עסקיים וציבוריים, ליזמים ויזמיות ולאקסלרטורים ותכניות יזמות. אנחנו נעזור לכם למקסם את הערך הסביבתי והחברתי, לצד העצמת הביצועים והצמיחה הכלכלית, ההתמחות שלנו במודלים עסקיים היברידים מאפשרת להפוך כל פרויקט סביבתי או חברתי למודל כלכלי בר-קיימא שמקדם את הארגון שלכם לצמיחה והשגת המטרות. נשמע מעניין? דברו איתנו!
הצטרפו אלינו לקהילת האימפקט בפייסבוק
רוצה ללמוד עוד על התחום או להתייעץ איתנו? כאן יוצרים קשר
コメント